​בית כץ, המרכז לתרבות של קרית ביאליק דומה בחלקו האחד לחאן עתיק הבנוי אבן מסותת וחלקו השני הוא מבנה מודרני המיועד לאירועי תרבות וחברה של תושבי הקריה.

 

הבית נקרא על שם מקימיו, אפרים וסבינה כץ, אשר הגיעו לארץ מרומניה בשנת 1924 והיו המשפחה היהודית הראשונה, שהתיישבה בעמק זבולון. העמק היה שומם ודמה במראהו לביצה, אך זה לא הרתיעה את משפחת כץ. אפרים בנה במקום צריף עץ ועסק בחקלאות, בשנת 1927 חכר 10,000 דונם באזור מפרץ חיפה וזרע על אדמה זו תבואות שונות. בחוות סביניה שתל פרדסים ובהם עצי פרי הדר, שתילי בננות, גפנים ועצי אגוז.

 

 

 

 

 

 

 

 

​

 מיקומו של צריף המגורים הראשון היה באותו מקום בו עומד היום בית כץ ההיסטורי.

במאורעות 1929 שדדו הערבים מן הכפרים הסמוכים את החווה. הם הטעינו על גמלים את כל התבואה שנמצאה באסמים. כמו כן שדדו את הבקר והריהוט אשר נמצא בצריף המגורים. שבוע לאחר מכן שרפו את החווה כולה. הצריף ניצל בחלקו בזכותו של השומר הערבי שזינק לכבות את האש בטרם כילתה את הבית כולו.

למרות האסון הגדול לא אמר אפרים כץ נואש, הוא החליט להקים מחדש את משק סביניה שנחרב, אך הפעם הקים לו בית אבן.

 

לימים התפתח היישוב היהודי מסביב ובתקופת מלחמת השחרור שימש הבית כמקום מצבור הנשק ("סליק") של ההגנה.

 

אפרים כץ הקדיש את ביתו לתושבי קרית ביאליק. תחילה סברו כי הבית יישאר כאתר היסטורי, אולם ב-1959 החליטה המועצה המקומית בראשותו של מר צבי קרלינר לייעד אותו למטרות ציבוריות.

הבית שופץ ובספטמבר 1962 נחנך אגף חדש והבית היה לבית התרבות של תושבי קרית ביאליק.